פסק-דין בתיק ת"א 12150-07

1.         התובע, כעולה מכתב התביעה, הוא עובד תיאטרון אשר ביקש בחודש פברואר 2006 לרכוש רכב מסוג יונדאי - לנטרה בשיטת הליסינג. הנתבעת 1 (להלן, גם "חברת סופר תיווך") היא חברה הרשומה כחוק בישראל אשר בעל מניותיה ומנהלה היחיד הוא הנתבע 2 (להלן, גם "ויקטור"). הנתבע 3 (להלן, גם "אמנון") הוא בנו של ויקטור ומנכ"ל חברת סופר תיווך. נטען כי לכל אורך הדרך, אמנון היה המוציא והמביא בקשרי המסחר עם התובע.

2.         מכתב התביעה עולה כי התובע נפל קורבן למעשי נוכלות של הנתבעים, או מי מהם. המגע הראשון שלו היה עם אמנון, אכן בחודש פברואר 2006, בהסכם שלא הונח בפניי. בעקבות הסכם זה, כך מפרט כתב התביעה, נהגו כלפיו הנתבעים, או מי מהם, בדרכי התחמקות ומרמה. הם חזרו ונקשרו עמו בהסכמים חוזרים ונשנים בהם הבטיחו לספק לו רכב וגבו ממנו כספים לשווא. בסופו של דבר הבין התובע כי לעולם לא יקבל בחזרה לא את כספו ולא את רכבו. לנוכח זאת הוא הגיש תביעתו הכספית על סכום של 114,945 ש"ח. סכום זה מורכב מן התמורה הכספית בסך 66,700 ש"ח שהוא שילם, נכון ליום 3.4.2006, בגין הרכב שלא סופק לו, וכן סך 45,000 ש"ח עלות השכרת רכב לכל אותה תקופה.

3.         מלכתחילה התגוננו כל הנתבעים כאחד, כאשר הם מיוצגים על ידי עו"ד ביסאן סאמר. בהמשך הדרך, אף לנוכח ניגוד אינטרסים חריף בין האב ובנו, ויקטור ואמנון, ויקטור יוצג בנפרד. זימנתי ישיבת קדם משפט ליום 26.10.2009. משעה שב"כ חברת סופר תיווך ואמנון לא התייצב לישיבה, הוריתי לב"כ התובע להגיש תצהיר לאימות התביעה כנגדם, תוך התייחסות לנטען בכתב הגנתם. משעה שמצאתי שתצהיר האימות אינו מתייחס לנטען בכתב הגנה, סירבתי ליתן פסק דין. בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הונחו בפניי על ידי התובע וויקטור. לישיבת קדם משפט ביום 17.5.2010 חזר ולא הופיע ב"כ חברת סופר תיווך ואמנון. מחדלו זה, בצירוף מחדלו באי הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, גזר את פסק דיני החלקי מיום 17.5.2010, על פי התביעה.

4.         נדרשתי, איפוא, למסכת היחסים שבין התובע לבין ויקטור. לעניין זה נשמעו ראיות והוגשו סיכומי טענות.

5.         מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי עובר לתחילת 2006 סיים אמנון לרצות עונש מאסר בגין עבירות מרמה. ויקטור טוען כי הוא ביקש לשקם את בנו ומשום כך עזר לו בעסקי השכרת רכב. לנוכח זאת הוא הסכים לייסד את חברת סופר תיווך. הוא אף הסכים שחשבון הבנק שלו ישמש אף את עסקיו של בנו אמנון. ואולם בנו אמנון חזר לסורו וסיבך אנשים רבים, ובהם התובע, ובעיקר גרם למשבר כלכלי חמור במשפחתו. נטען כי משברון לב אמו של אמנון, רעייתו של ויקטור, נפטרה. מכל מקום ויקטור טוען כי לנוכח הנסיבות האמורות אין לחייב אותו בתביעתו של התובע. זו הוגשה נגדו, כך הטענה, לנוכח העובדה שדומה שחברת סופר תיווך אינה פעילה ועקבותיו של אמנון אבדו. ויקטור הצביע על כך שהוא הגיש שורה של תלונות למשטרה נגד בנו אמנון, אף יזם תוכנית טלוויזיה אצל אמנון לוי, בה שטח את מעלליו של בנו כנגדו.

6.         שיטתו של התובע שונה. לטעמו היה זה ויקטור שנתן ידו למעשי בנו, אם במכוון ומכל מקום ברשלנות. הוא הקים עבורו את חברת סופר תיווך. בכך הוא יצר את התשתית שאפשרה לאמנון לבצע את מעשי המרמה שלו. מתבקשת, איפוא, הרמת מסך סופר תיווך וחיובם של ויקטור ואמנון.

7.         בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות ודומה שאין צורך להעמיק חקר בסוגיות רבות שיכולות היו להיות צריכות לפנים, אלמלא מחדליו של התובע להוכיח כיאות את תביעתו.

8.         חברת סופר תיווך נוסדה, כך עולה מחומר הראיות שבפניי, ביום 15.4.2006. אכן ויקטור הוא מנהלה היחיד ובעל המניות היחיד שלה. אכן כתובת משרדה הרשום היא כתובתו של ויקטור. ואכן, חלק ממעשי הנוכלות הנטענים, שבגינם כבר ניתן פסק דיני החלקי נגד חברת סופר תיווך ואמנון, נעשו לאחר ייסודה של חברת סופר תיווך, כאשר אמנון מתקשר בשמה, מטביע את חותמתה ומציג עצמו כמנכ"ל שלה.

            ואולם, כמבואר, כל התמורה הכספית שולמה לאמנון עד ליום 3.4.2006, כך מציין התובע מפורשות בסעיף 38 לכתב התביעה. הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע לאחר 3.4.2006, הם נזקים של השכרת רכב בסכום כולל של 45,000 ש"ח, כתוצאה מכך שלא סופק לו רכב כאמור. דא עקא, בתיק המוצגים של התובע לא הוגש, ולו בדל-מסמך, המעיד על הוצאה זו. לא זו אף זו: אף בתצהיר עדותו של התובע (ת/1) הוא לא ציין, ולו באורח סתמי, דבר בגין הוצאה זו. משמע, ויהא הדבר אשר יהא, גם אם אמצא רבב בפועלו של ויקטור, לאחר 15.4.2006, לא הוכח כל נזק של דמי השכרה, כנטען בכתב התביעה.

9.         ואולם פטור בלא כלום אי אפשר. ככל שהיה מוכח ראש הנזק האמור, הייתי מחייב את ויקטור בגינו. אכן מקובלת עליי גרסתו של ויקטור שהוא התכוון, בתום לב, לשקם את בנו אמנון, וזה גרם לו מפח נפש ואכזבה רבה. ואולם כל אלו אינם מושיעים את ויקטור מרשלנות רבה בפועלו. רשלנות זו, כך בדעתי להראות, החלה ב-2.3.2006. באותו מועד נמסר לויקטור, כנראה באמצעות אמנון, שיק על סך 10,000 ש"ח (ת/6). בהמשך נמסר לויקטור, כנראה באותה דרך, שיק נוסף על סך 4,000 ש"ח (ת/5). שיקים אלו הופקדו לחשבונו של ויקטור, על דרך של הסבה שלו, הגם שהם ניתנו לביטחון בלבד. אכן סכומים אלו הושבו לתובע לאלתר, מן הסתם עקב סיבה זו. שיק על סך 10,000 ש"ח ביום 6.3.2006 (ת/7) והיתרה במזומנים. זו הייתה, כך אני קובע, פרשת הדרכים בו אמור היה להיות ברור לויקטור, כי בנו לא עלה על דרך הישר והוא מנסה לנצל את חשבון הבנק שלו כמקום מפלט לעסקאות שאינן כשרות.

10.        בכתב התביעה נטען כי עד ליום 3.4.2006 שילם התובע סכומים כדי סך של 66,700 ש"ח. בתצהירו של התובע נטען כי אמנון אישר לו, בכתובים, כי הוא שילם סכום של 62,500 ש"ח. זיכרון הדברים האמור הוא מיום 3.4.2006 (נ/1). הוא נעשה בין התובע ואמנון בלבד. אגב הבטחה לספק רכב אחר, לאחר שההסכם הראשון הופר, נרשם כי "צד א' (הוא התובע - ש.ל.) שילם סך 62,700 במזומן לצורך ביצוע העסקה" (סעיף 3) ו "צד ב' (הוא אמנון - ש.ל.) מאשר כי קיבל את הסכומים הכתובים..." (סעיף 4).

11.        משמע, קיימת הסכמה חוזית מפורשת, המחייבת אף את התובע, כי הסכום האמור עולה לסך של 62,700 ש"ח. כך, הגם שעל פי חשבוני התובע שילם סכום של 25,000 ש"ח, במעמד חתימת זיכרון הדברים בפברואר 2006. בנוסף לכך שילם סכום של 2,300 ש"ח עבור ביטוח וסך 2,700 ש"ח בגין המרת מנוע לגז. בנוסף לכך הוא הפקיד שיקים לביטחון בסך 14,000 ש"ח, אלו שהופקדו בחשבונו של ויקטור והושבו על ידו. בהמשך הדרך, ובעקבות זיכרון הדברים נ/1, שוכנעתי שהתובע שילם סכום של 22,500 ש"ח אותו נטל בהלוואה מן הבנק (סעיף 15 לתצהירו), וכן סכומים נוספים של 12,000 ש"ח (סעיף 16 לתצהירו). משמע, התובע שילם סכום של 64,500 ש"ח, ואולם הוא תובע סך של 66,700 ש"ח. הוא מוחזק על הודאתו החוזית אודות תשלומים בסך 62,700 ש"ח. שומה עליי, איפוא, לבחון שמא יש לחייב את ויקטור בתשלום הסכום הנ"ל.

12.        עיון בכתב התביעה לא מסייע לתובע. עיקר טענותיו נגד ויקטור הן טענות להרמת מסך. טענות אלו יכולות להיות צריכות לפנים רק לגבי נזקים שנגרמו מיום 15.4.2006 ואילך, וכאמור סך של 62,700 ש"ח הוא הסך לו זכאי התובע, ליום 3.4.2006. לא נטענה טענה מפורשת המייחסת לויקטור רשלנות בכך שהתיר לאמנון לבצע את עסקאותיו באמצעות חשבון הבנק שלו. ועם זאת, לא אדקדק עם התובע כדי כך. אכן נטענו טענות רבות אודות רשלנות הנתבעים כולם. לא היה הליך של מתן פרטים נוספים. לנוכח זאת החלטתי להידרש לבחינת חבותו האפשרית של ויקטור, גם במועד שקדם להקמת החברה.

13.        כשכך אני משקיף על פני הדברים בדעתי לחלק את המועדים הרלוונטיים לאלו שעד ליום 2.3.2006, ולאחר המועד האמור. עד ליום 2.3.2006, כך עולים פני הדברים, אין כל ראיה על חשד למעשה מרמה של אמנון. אכן נערך זיכרון דברים סביר אודות רכישת רכב ותשלום סכום של 30,000 ש"ח בגינו. אותה עת לא הייתה כל סיבה נראית לעין להניח מראש כי עסקה זו לא תהא עסקה תמימה, אלא תהא החוליה הראשונה בשלשלת "העוקץ". משום כך אין בדעתי לחייב את ויקטור בסכום זה.

14.        שונים הם פני הדברים, כמבואר, מיום 2.3.2006 ואילך. מיום זה ואילך דבקה בפועלו של ויקטור רשלנות לרוב. הסתבר לו, אז, כי בנו חזר לסורו. חרף זאת הוא הסכים להמשיך לתת לבנו את החסות הפיננסית של חשבון הבנק שלו, ולימים את הקמת חברת סופר תיווך. מלכתחילה, כך הנני קובע, אמור היה ויקטור לחשוד ולחשוש בבנו, מיום 2.3.2006 ואילך. כך, הן לעניין חשבון הבנק שלו והן לעניין חברת סופר תיווך, שויקטור היה שליטה הבלעדי. ויקטור, בזמן מן הזמנים, התעשת ונטל המושכות לידיו. היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. בפרשה שבפניי מזלו משחק לו ובדעתי לחייב אותו לשלם לתובע רק סך של 32,700 ש"ח, הסכומים ששולמו לאמנון לאחר 2.3.2006.

15.        התובע, איפוא, זוכה במיעוט תביעתו. תוצאה זו תשליך אף לעניין פסיקת ההוצאות.

16.        לפיכך, הנני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 32,700 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 3.4.2006 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

            הנני מאשר את העיקול הזמני שניתן על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע ביום 16.3.2008.

            פסק דין זה הוא הדדי לפסק הדין החלקי מיום 17.5.2010.